לחיים אין משמעות מובנית. מה שאנחנו יוצקים לתוכם, זו המשמהות.
רוב חיינו אנחנו מחפשים משמעות, כאילו היא מחכה לנו מאחורי הפינה הבאה: בעבודה הנכונה, בקשר הנכון, ברגע שבו הכול יתבהר.
משמהות מתחילה ממקום אחר. לחיים אין משמעות מובנית, וזו המתנה הגדולה שלהם. אם המשמעות לא נתונה מראש, היא שלנו לבחור. ויקטור פראנקל קרא לזה "האחרונה בחירויות האדם".
אבל בחירה בלי ידיעה היא ניחוש. כדי להעניק משמעות צריך קודם לדעת מה יש בנו להעניק. זו המהות: הידיעה הפנימית שנשארת כשמורידים את התפקידים, הציפיות והרעש.
משמהות היא המפגש בין השתיים: היכולת להתחבר למהות, להבין אותה, ולצקת אותה לתוך החיים, בבחירות הגדולות ובקטנות.
הספר "ממשמעות למשמהות" והמאמרים כאן הם ניסיון לחקור את היכולת הזו. לא לתת תשובות, אלא לעזור לשאול את השאלות שמובילות פנימה.
ע
האות של "משמעות". המבט החוצה, שמחפש את המשמעות איפשהו בעולם.
ה
האות של "משמהות". הקול שבפנים, שיודע. ה' הידיעה.
וה' היא גם השם. במובן העמוק ביותר, משמהות היא יציקת ה' לתוך הדברים עצמם: לתוך מה שאנחנו עושים, אומרים ובוחרים.
ה"למה"
התכלית או הערך שאנחנו מעניקים לדברים. לא משהו שמוצאים, אלא משהו שבוחרים.
זו גם היכולת לשמוע ולקלוט את פנימיות הדברים, ולראות משמעות בכל דבר.
ה"מה"
התכונות העמוקות ביותר שמגדירות את עצם הקיום. הגרעין הפנימי של האדם: הערכים, האמונות והשאיפות שלו, מעבר למסכות ולתפקידים.
שניהם יחד
היכולת להתחבר למהות, להבין אותה ולצקת אותה לחיים.
ה' הידיעה בתוך המשמעות: הרגע שבו כבר לא שואלים מה המשמעות, אלא יודעים מה יוצקים לתוכה.
חיים לפי המהות מאפשרים להיות נאמנים לעצמנו.
כשאנחנו מודעים למהות, קל יותר להגדיר מטרות וצעדים.
המהות נותנת בסיס עמוק לזהות ולערכים, גם במשברים.
הבנת המהות מאפשרת קשרים כנים ופתוחים יותר.
אריסטו התייחס למהות כאל התכונות שהופכות דבר למה שהוא, תכונות שהופכות סוס לסוס ואדם לאדם. הוא הבדיל בין המהות לבין מה שמשתנה ואינו חלק מהזהות.
ויקטור פראנקל, שפיתח את הלוגותרפיה, ראה בשאיפה למשמעות את אחד המניעים המרכזיים של האדם. משמהות מבקשת לחבר בין השניים: למצוא את המהות, ולצקת אותה לתוך מה שאנחנו עושים.
מאמרים חדשים ועדכונים על הספר. אפשר לצאת בכל רגע.