מה ההבדל בין משמעות למהות

שתי מילים קרובות, כמעט זהות בצליל, ובכל זאת הן עונות על שתי שאלות שונות. משמעות שואלת "למה". מהות שואלת "מה". ורוב הבלבול שאנחנו חווים כשאנחנו מחפשים משמעות בחיים נובע מכך שאנחנו מערבבים ביניהן.

המאמר הזה מנסה להפריד ביניהן בזהירות, ואחר כך להראות מה קורה כשהן נפגשות.

מאיפה באו המילים

כדאי להתחיל מהמילים עצמן, כי בעברית הן מספרות סיפור.

"משמעות" באה מהשורש ש-מ-ע. משמעות היא, במובן הבסיסי ביותר, מה שנשמע. מה שהדבר אומר. ומכאן גם ההגדרה שמופיעה בטיוטת הספר "ממשמעות למשמהות": משמעות היא היכולת לשמוע ולקלוט את פנימיות הדברים, ולהבין אותה לעומק.

"מהות" בנויה מהמילה "מה". היא נוצרה בעברית של ימי הביניים, בתקופת התרגומים הגדולים של ספרות הפילוסופיה, כמקבילה למונח פילוסופי שפירושו "מה הוא הדבר". המהות היא התשובה לשאלה "מה זה?", לא "למה זה?".

כבר כאן רואים את ההבדל. משמעות היא משהו שקולטים, ששומעים, שמתפרש. מהות היא מה שהדבר הוא.

משמעות: ה"למה"

משמעות מתייחסת לתכלית, לערך או למטרה של דבר מה. היא עוסקת בשאלה למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, ומה הערך של פעולה, של אירוע או של קיום.

ויקטור פראנקל טען שהשאיפה למשמעות היא אחד המניעים המרכזיים ביותר של האדם. היא נותנת סיבה לקום בבוקר, כוח להמשיך למרות הקשיים, ומסגרת לבחירות. פראנקל הציב אותה מול גישות אחרות בפסיכולוגיה של זמנו: מול "השאיפה להנאה" שזוהתה עם פרויד, ומול "השאיפה לכוח" שזוהתה עם אדלר. והגישה שפיתח, הלוגותרפיה, נבנתה סביבה.

אבל בשפה של משמהות, יש למשמעות תכונה שחשוב להדגיש: היא לא נתונה מראש. לחיים אין משמעות מובנית. המשמעות היא מה שאנחנו בוחרים להעניק. היא לא משהו שמוצאים, אלא משהו שנותנים.

מהות: ה"מה"

מהות מתארת את התכונות הבסיסיות והעמוקות ביותר של דבר או של אדם, אלה שמגדירות את עצם קיומו. אריסטו התייחס אליה כאל התכונות שהופכות סוס לסוס ואדם לאדם, והבדיל בינה לבין תכונות מקריות, כאלה שיכולות להשתנות בלי שהדבר יפסיק להיות מה שהוא.

בהקשר האישי, המהות היא הליבה: הערכים, התכונות, האמונות והשאיפות שמגדירות אדם באופן ייחודי, מעבר למסכות ולתפקידים שהוא משחק בחיים. היא מה שנשאר כשמורידים את מה שמשתנה.

ויש בפילוסופיה גם ויכוח ארוך על המושג. יש מי שטענו שלכל דבר יש מהות קבועה, ויש מי ששללו את הרעיון לגמרי. ז'אן-פול סארטר, למשל, טען שאצל האדם "הקיום קודם למהות": שאנחנו קודם כול נמצאים בעולם, ורק דרך מה שאנחנו עושים אנחנו מגדירים מי אנחנו. משמהות לא מכריעה בוויכוח הזה. היא מציעה דרך מעשית לחיות איתו: המהות היא משהו שמכירים, ובו בזמן גם משהו שנוצק ומתעצב דרך המעשים.

שלושה בלבולים נפוצים

לחפש מהות בתוך משמעות חיצונית. אנחנו אומרים "אני רופא", "אני מנהלת", "אני אמא של שלושה", ומרגישים שאמרנו מי אנחנו. אבל אלה תפקידים שהענקנו להם משמעות. הם לא המהות. כשהתפקיד נגמר, מי שבלבל ביניהם מרגיש שהוא עצמו נגמר.

לחשוב שמשמעות מתגלה, כמו מהות. את המהות מגלים, מקשיבים לה, לומדים להכיר אותה. את המשמעות לא מגלים, בוחרים. מי שמחכה ש"יתגלה לו" למה הוא חי, יכול לחכות הרבה זמן.

לחשוב שאחת מספיקה. מהות בלי משמעות היא ידיעה שלא יוצאת החוצה. אדם מכיר את עצמו היטב, ולא יודע מה לעשות עם זה. משמעות בלי מהות היא בחירה בלי חומר. אדם מעניק משמעות לדברים, אבל ממה שלא באמת שלו, ומרגיש ריק גם כשהוא מצליח.

אותה משמעות, שתי מהויות

דמיינו שתי מורות שמלמדות באותו בית ספר, באותה כיתה, את אותו חומר. לשתיהן העבודה הזו חשובה, ושתיהן היו אומרות שהן מעניקות לה משמעות.

אבל המהות שלהן שונה. אצל הראשונה, מה שמחייה אותה הוא סקרנות. היא אוהבת שאלות, ונהנית במיוחד מהרגע שבו תלמיד שואל משהו שהיא לא ידעה. אצל השנייה, מה שמחייה אותה הוא דאגה. היא רואה את הילד שיושב בצד, ושמה לב מי לא אכל ארוחת בוקר.

שתיהן יכולות להיות מורות מצוינות. אבל כל אחת מהן תצוק לתוך אותה משמעות משהו אחר. ואם אחת מהן תנסה ללמד כמו השנייה, כי כך "צריך", היא תגלה שהעבודה מתחילה לרוקן אותה, גם אם המשמעות לא השתנתה. כי החומר שהיא יוצקת כבר לא שלה.

זה ההבדל בין משמעות למהות, בחיים עצמם. המשמעות יכולה להיות משותפת לרבים. המהות היא מה שכל אחד מביא אליה.

אות אחת שמתחלפת

כאן נכנסת המילה השלישית. בתוך המילה "משמעות" יש אות אחת שמחכה להתחלף. כשה-ע מפנה מקום ל-ה, נולדת מילה חדשה: משמהות.

אפשר לקרוא את ה-ע כעין: המבט החוצה, שמחפש את המשמעות איפשהו בעולם. ואת ה-ה כנשימה: הקול שבפנים, שיודע. ה-ה היא גם ה' הידיעה, האות שהופכת דבר כללי למסוים. "משמעות" היא מושג. "המשמעות שלי" היא משהו שאני מכיר. ויש מי שישמעו בה גם את השם: יציקת ה' לתוך הדברים עצמם.

משמהות: כשהן נפגשות

משמהות היא היכולת להתחבר למהות, להבין אותה, ולצקת אותה לחיים. היא המפגש בין ה"מה" לבין ה"למה". המהות היא החומר, והמשמעות היא הצורה שבוחרים לתת לו.

במשפט אחד: המשמעות נבחרת. המהות יודעת. ומשמהות קורית כשהבחירה יודעת ממה היא בוחרת.

המשמעות החיצונית נעשית עמוקה ומספקת יותר כשהיא מתאימה למהות הפנימית. זה המעבר שהספר מבקש לתאר: מחיפוש אחר משמעות, אל הבנה של המהות, ומשם אל יציקה שלה לחיים.