המהות בתוך מערכות יחסים

חשבו על אדם קרוב אליכם. בן או בת זוג, חבר ותיק, אח, הורה. כמה שנים אתם מכירים? ועכשיו שאלה אחרת: כמה אתם באמת מכירים את המהות שלו? ועד כמה הוא מכיר את שלכם?

זו שאלה לא נוחה, כי התשובה הכנה מפתיעה לעיתים קרובות. אפשר לחיות לצד מישהו עשרים שנה, לדעת מה הוא אוהב לאכול, איך הוא מגיב כשהוא עייף ומה מעצבן אותו בבוקר, ועדיין לא לדעת מה באמת חשוב לו. מה הוא מחפש. מה הוא מפחד שלא יספיק.

מערכות יחסים יכולות להיות המקום העמוק ביותר שבו המהות פוגשת מהות אחרת. והן יכולות גם להיות מקום שבו שני אנשים ממלאים תפקידים זה מול זה, שנים, בלי שאף אחד מהם נראה באמת.

אני-אתה

הפילוסוף מרטין בובר פרסם ב-1923 ספר קצר שהפך לאחד הטקסטים המשפיעים של המאה העשרים: "אני ואתה". בובר הבחין בין שני סוגים של יחס. יחס של "אני-לז", שבו האחר הוא אובייקט: מישהו שאני משתמש בו, מתאר אותו, מסווג אותו, מצפה ממנו. ויחס של "אני-אתה", שבו אני פוגש את האחר כשלם, בלי מטרה, בנוכחות מלאה.

בובר לא טען שאפשר לחיות כל הזמן ביחס של "אני-אתה". רוב החיים מתנהלים, ובצדק, ביחסים של "אני-לז". אנחנו צריכים לקנות במכולת, לעבוד עם עמיתים, להסתדר. אבל הוא טען שבלי רגעים של "אני-אתה", משהו מהותי בחיים חסר. ושרגעים כאלה אפשר לחוות גם עם האנשים הכי קרובים, וגם, לפעמים, עם זר.

בשפה של משמהות: "אני-לז" הוא מפגש בין תפקידים. "אני-אתה" הוא מפגש בין מהויות.

להכיר את עצמי כדי להכיר אותך

טיוטת הספר "ממשמעות למשמהות" מציעה שהבנה עמוקה של המהות שלנו יכולה לשפר את מערכות היחסים שלנו ולהעמיק אותן. זה נשמע אולי הפוך לאינטואיציה. הרי מערכת יחסים היא על השני, לא עליי.

אבל מי שלא מכיר את המהות שלו מביא לקשר בעיקר את התפקידים שלו. את מה שלמד שצריך להיות. את מה שהוא חושב שהשני רוצה. וכששני אנשים מביאים תפקידים, הקשר נעשה מפגש של מסכות. הוא יכול להיות נעים ויציב, אבל קשה לו להיות עמוק.

מי שמכיר את המהות שלו יכול להביא אותה. להגיד מה חשוב לו באמת, גם כשזה לא נוח. להקשיב לשני בלי לפחד שהוא יאבד את עצמו. והוא גם יכול לזהות את המהות של השני, כי הוא יודע איך מהות נראית מבפנים.

הזמנות קטנות

הפסיכולוג ג'ון גוטמן חקר במשך עשרות שנים זוגות בתוך מעבדה שכונתה בציבור "מעבדת האהבה". אחד המושגים המרכזיים שפיתח הוא "הזמנה לקשר" (bid for connection). אלה פניות קטנות שבני זוג עושים זה לזה כל הזמן: הערה על משהו שראו בחלון, שאלה קטנה, אנחה, בקשה לתשומת לב. גוטמן מצא שהדרך שבה בני זוג מגיבים להזמנות הקטנות האלה, אם הם פונים אליהן או מתעלמים מהן, קשורה מאוד ליציבות הקשר לאורך זמן.

יש כאן משהו שמתחבר ישירות לבחירות הקטנות שמגדירות אותנו. המהות בקשר לא נוצקת בעיקר ברגעים הגדולים, ביום הנישואין או בשיחה הדרמטית. היא נוצקת ב"תראה את זה" שנאמר מהמטבח, ובשאלה אם הרמנו את הראש.

להיראות

אחד הצרכים העמוקים ביותר של בני אדם הוא להיראות. לא להיות מוערכים, לא להיות מוצלחים, אלא שמישהו יראה מי אנחנו באמת. כולל מה שלא מבריק.

יש קשרים שבהם אנחנו מרגישים שצריך להופיע. להיות במיטבנו, מצחיקים, חזקים, מסודרים. ויש קשרים שבהם אפשר להפסיק להופיע. אלה הקשרים הנדירים, ולעיתים קרובות החשובים ביותר בחיים. לא כי הם קלים, אלא כי בהם המהות מקבלת מקום.

וההדדיות כאן חשובה. כדי שמישהו יראה אותנו, צריך גם להרשות לעצמנו להיראות. וכדי לראות מישהו אחר, צריך לוותר לרגע על הדימוי שבנינו לו בראש.

כשקשר מבקש לוותר על המהות

כל קשר קרוב דורש ויתורים. על זמן, על העדפות, על הדרך שבה היינו עושים דברים לבד. זה חלק טבעי מלחיות עם מישהו, ולפעמים הוויתורים האלה הם בדיוק מה שהופך קשר לעמוק.

אבל יש הבדל בין ויתור על העדפה לבין ויתור על מהות. לוותר על המסעדה שאנחנו אוהבים, על שעות שינה או על חלק מהחופש, זה ויתור על העדפה. לוותר על הקול שלנו, על ערך שחשוב לנו, על החלק בנו שמחייה אותנו, זה כבר משהו אחר. בהתחלה הוא נראה כמו שלום בית. עם הזמן הוא הופך לעצב שקט, ולפעמים לכעס שאין לו שם.

קשר שמבקש מאחד הצדדים להפסיק להיות הוא, גם אם בנעימות ובאהבה, מאבד בדיוק את מה שהיה יכול לתת לו עומק. כי אם אחד מהצדדים כבר לא נמצא שם באמת, מי בדיוק נמצא בקשר?

לכן הדדיות בקשר היא לא רק לתת. היא גם לשמור על מה שיש לנו לתת. מהות שנמחקה לא יכולה להיוצק לשום מקום.

כשהמהויות שונות

יש רגע מבלבל בהרבה מערכות יחסים: הרגע שבו מתברר שהמהות של השני שונה מהשלנו. שמה שמחייה אותו לא מחייה אותנו. שהדרך שבה הוא נותן משמעות לחיים היא לא הדרך שלנו.

הנטייה הטבעית היא לנסות לגשר על השוני הזה על ידי שינוי של מישהו. לשכנע, לחנך, או לוותר על עצמנו. אבל קשר עמוק לא דורש מהויות זהות. הוא דורש מהויות שמכבדות זו את זו. שתי מהויות שונות יכולות לצקת יחד משהו שאף אחת מהן לא הייתה יוצרת לבד. זו אולי ההגדרה הכי טובה של הדדיות.